מחוז פוליה
הפוסט הזה נכתב בדיוק לפני עידן הקורונה (הייתי בפוליה בסוף 2019) ואולי כבר יש דברים שלא רלוונטיים כ"כ להיום.
.
.
הטיול הזה הוא הפעם השישית שלי באיטליה ופעם ראשונה דרומית לנאפולי. החלטתי לבקר בחבל פוליה בשביל “לסמן וי” אבל בסופו של דבר התאהבתי קשות בעיר אחת במחוז הזה – בארי. יתר המקומות במחוז היו חביבים מאד אבל הם לא סחפו אותי כמו בארי.
בטיול זה הייתי במהלך אוקטובר 2019, בטיול שכלל 3 ימים בחבל פוליה שבדרום ו-3 ימים ברומא ובמחוז אומבריה.
התניידתי באמצעות רכבות. המקומות שביקרתי בהם במחוז פוליה הם העיר בארי, העיר לצ’ה, העיירה אלברובלו והעיירה פוליניאנו אה מארה. שלושה ימים לא מספיקים בכלל, אבל הם מספקים אחלה הצצה וטעימה למחוז חמוד זה.
לפני שטסתי צפיתי במלא סרטונים ביוטיוב באיטלקית ובאנגלית של מטיילים שצילמו חלקים מהטיול שלהם בכל מיני עיירות בפוליה.
מקומות רבים במחוז מזכירים את יוון יותר מאשר את איטליה, ואפילו קצת את עכו
בארי
.
.
העיר בארי שווה פוסט בפני עצמה, היא ההפתעה הכי גדולה שלי באיטליה, משום מה המידע עליה ביוטיוב דל מאד וחסר סופרלטיבים אשר ראויים לעיר המקסימה הזאת.
הגעתי לבארי בלילה לאחר נסיעה ארוכה ברכבת שגם איחרה וגם נתקעה באמצע, היה זה יום ארוך של טיסה ונסיעה.
הגעתי למלון הממוקם במרכז העיר, המרכז נמצא 2 דקות הליכה מתחנת הרכבת המרכזית של בארי ואחרי יום מתיש עשיתי סוף סוף מקלחת, אין כמו שינה שלאחר יום מתיש.
מוקדם בבוקר שתיתי קפה מצוין באחד מבתי הקפה הנהדרים שיש בעיר (רובם לא נפתחים מוקדם) ולאחר מכן התהלכתי ברחובות העיר החדשה והצבעונית. הלוך התהלכתי ואז פניתי אל הים שהסתכל מקרוב.
התהלכתי לאורך הטיילת היפה, היו שם דייגים ושחפים שהתעופפו בהנאה. שלפתי את המצלמה וצילמתי אותם.
.
.
.
.
.
.
האנשים בעיר בארי מזכירים את האנשים בישראל מבחינת טמפרמנט, בבארי יש אזור עתיק עם סמטאות ישנות ואנשים חמים ו”עממיים” כביכול.
עוד מעט ארחיב לגבי שתי הנשים הנחמדות שבתמונה
.
.
הסמטאות של העיר העתיקה צבעוניות גם ביום וגם בערב.
.
.
צמוד לאזור העתיק במרחק של מעבר חציה נמצא האזור החדש המטופח והצבעוני. מלא בשיק, מלא מלא שופינג, מלא בתי קפה עם קפה מעולה, חלק מבתי הקפה עם עיצוב חדשני המזכיר את אזור הסוהו בלונדון, וחלק מבתי הקפה עם עיצוב מסורתי.
.
.
.
.
.
יש בעיר אוניברסיטה גדולה מה שאומר הרבה צעירים וחיי חברה שוקקים.
בארי מלאה במקומות הנכונים ובכמויות הנכונות- יש הרבה אנשים אבל ברמה הכיפית, לא מפוצץ בתיירים כמו בערים מפורסמות אחרות באיטליה. אולי זו אחת הסיבות שאפשרו לי להתאהב בעיר הזאת, פיצוץ תיירים עלול להתיש אותי לעתים.
.
.
והאוכל… הו האוכל. כמה טעים כמה זול. הרבה יותר זול מנאפולי הדרומית המפורסמת יותר. לדעתי האישית בארי הרבה יותר כיפית מנאפולי, אין בבארי פוזות. אולי זה בגלל שהיא גם לא מפוצצת בתיירים שגורמים לערים מסוימות להיות קריקטורה של עצמן.
.
אחד המקומות התיירותיים המפורסמים הוא רחוב האורקייטות, כבר ארחיב עליו.
.
.
לתושבי בארי יש שפה משל עצמם, השפה נקראת “בארזית” והיא שונה לגמרי מאיטלקית. איתי הם דיברו באיטלקית כמובן. (כתבתי פה בפוסט קודם שהתחלתי ללמוד איטלקית שנה שעברה לאחר טיול בצפון איטליה שבו התאהבתי באיטליה).
.
בבארי יש תחנת רכבת מרכזית שמשם אפשר לקחת רכבת לכל מיני מקומות בחבל פוליה, ועם אפליקציה כמו “omio” למשל אפשר בקלות לקנות כרטיס דרך הטלפון הנייד מבלי להזדקק למכונת כרטיסים. גם לרומא יש רכבת אבל הנסיעה היא בערך כ-4 שעות ולפעמים הרכבות מאחרות.
.
בארי היא כל החבילה, יש בה שופינג, עיר עתיקה ואותנטית, עיר חדשה ומגניבה ו-vibe כיפי.
הדבר הכי הכי חשוב מבחינתי – האוכל בבארי מצוין. לא הייתי אומרת שאכלתי שם בריא, רציתי לנסות כל דבר שזז מבחינת אוכל (מחירי האוכל שם ממש ממש זולים ואפשרו לי לנסות הכל).
.
אבל יש גם חסרונות-
1. הנהגים בדרום נוהגים כמו בישראל ואפילו יותר בפזיזות.
2. בקיץ ממש ממש חם שם ויש כנראה הרבה תיירים (אני הייתי באוקטובר עם מזג אויר מעולה). פחות כיף לטייל כשחם.
3. ממה שידוע לי אין טיסות ישירות לחבל פוליה מישראל, אז בשביל להגיע לשם צריך או טיסת קונקשן או נחיתה ברומא או נאפולי, ומשם רכבת ארוכה לבארי. הרכבות נוטות לאחר לא מעט. נסיעה של 4 שעות מרומא לקחה לי 6 שעות כי הרכבת איחרה וגם נתקעה באמצע הנסיעה…
בבארי שבפוליה הייתי באוקטובר 2019, בזמן זה כבר הגעתי לרמה שאני מבינה איטלקית ויכולה לנהל שיחה (תמיד הבינו אותי למרות שגיאות הדקדוק האינסופיות שעשיתי).
אחת החוויות הגדולות של כל תייר בבארי היא לראות את המאמות ברחוב המיוחד מכינות את הפסטה בשם “אורקייטה”. לרחוב קוראים Strada delle Orecchiette או Arco Basso
הייתי שם מוקדם בבוקר בו הייתה אישה אחת רק שהכינה את האורקייטות, צילמתי והמשכתי בדרכי. (מומלץ לצפות בסרטונים הקצרצים ששמתי פה).
.
.
בערב שוב ביקרתי שם ואז התחילה חוויה שלמה עם מאמא נונציה ונונה פרנקה. הן תפסו אותי לשיחה מעל חצי שעה ולא נתנו ללכת. לא דיברנו על דברים ברומו של עולם, אבל הן לא הפסיקו לשאול שאלות ולהתעניין בי ובישראל (מי לא אוהב לדבר על עצמו
באתי לשם עם גלידה ואז פשוט פרנקה ביקשה ממני את הגלידה ואכלה אותה.
למחרת בערב קפצתי לשם שוב ונונציה שמחה לראותי ואמרה לי שהיא חיכתה לי, לא יודעת אם זה נכון אבל גם אם לא, זה היה נחמד, נשארתי אצלם לשיחה של שעה נוספת.
.
צילמתי אותן קצת בוידאו- סליחה על האיכות, אני לא טובה בצילום סרטונים
.
.
מסתבר שנונציה היא דמות ידועה באיטליה ואף הופיעה בתוכניות בישול מפורסמות שם. למרות כל זה היא קמה כל יום לעבודה שהיא עושה הכי טוב מכולם, הכנת אורקייטות כמו מכונה אנושית.
.
בארי ידועה בפוקאצ’ות המפורסמות שלה, פשוט נפלאות. אני אוהבת את זה שרוב האיטלקים לוקחים ברצינות את נושא האוכל (אם כי יש גם נפילות באוכל באיטליה, בבארי זה לא קרה לי).
.
.
כמו בהרבה מקומות באיטליה, גם בבארי ממש אוהבים כלבים
.
.
.
הים והטיילת מקיפים את העיר העתיקה והעיר המודרנית הצמודה לה… הכל במרחק הליכה
.
כשמזג האויר לא חם או קר מדיי סיבוב על הטיילת של בארי זו הכי תרופה לנפש
.
.
.
.
דייגים פרושים לאורך החוף
.
.
בלילה הטיילת קסומה לא פחות
.
.
.
יכול להיות שהתאהבתי בעיר כי הייתי שם במזג אויר אידאלי, אך מצד שני הייתי בעוד מקומות במזג אויר אידאלי ולא נפלתי באהבה אליהם כמו לבארי.
.
.
.
ושוב בסמטאות הצבעוניות של העיר
.
.
בארי מלאה במקומות עם כריכים מיוחדים ונפלאים, המחירים ממש ממש זולים, במיוחד לעומת רומא וצפונה
.
.
דוכן אוכל רחוב מפורסם נוסף הוא של מריה שמכינה חתיכות פולנטה מטוגנות אלוהיות. זה נקרא “סגליוצה” או באיטלקית sgagliozze.
6 חתיכות עולות יורו אחד בלבד! אמרתי לעצמי שאטעם רק אחד כי הגזמתי עם המטוגנים והמתוקים שם, אבל פשוט לא יכולתי להפסיק לאכול את זה.
.
.
.
רציתי לכתוב שהגלידה של בארי היא הכי טעימה בעולם, אבל שלושה ימים לאחר שאכלתי את הגלידה הזו הייתי כבר במחוז אומבריה ושם אכלתי את הגלידה הכי טעימה
.
בקצה של בארי העתיקה יש גלידה נהדרת בשם Gelateria Gentile
.
.
.
.
כ”כ נחמד לטייל בסמטאות בארי העתיקה
.
.
.
גם בבארי החדשה כיף לטייל. חובבי השופינג יקבלו שם את כל החנויות האהובות + חנויות ייחודיות
.
.
קפה זה אחד הדברים האהובים עליי בעולם וגם בבארי הוא טעים. אזור בארי החדשה מלא בבתי קפה מעוצבים
.
.
בארי זה מקום שאפשר להישאר בו כמה ימים בשביל לנקות את הראש, ליהנות בו זמנית מתרבות עכשווית בעיר החדשה, וגם מתרבות “עתיקה”. בארי היא גם טרנדית וגם מסורתית. שילוב נדיר ומוצלח של חדש וישן. היופי בבארי שהכל בערך במרחק הליכה. אני ללא ספק חייבת לחזור לשם.
.
העיירה אלברובלו:
.
.
.
.
.
עיירת בתי הטרולים היפה אך המתוירת מאד – אלברובלו.
הגעה: אין לשם רכבת ישירה מבארי אבל יש אוטובוסים מאחורי תחנת הרכבת של בארי, האוטובוסים לפעמים מאחרים כפי שקרה לי וחיכינו שעה לאוטובוס. כרטיסים לאוטובוס אפשר להזמין גם דרך האפליקציה / סמארטפון. כמובן שאפשר להגיע גם באוטו, כשעה ורבע נסיעה מבארי. מי שמגיע עם רכב חשוב שילמד את הכללים של האזור, אני כל הזמן שומעת על ישראלים שחזרו עם קנסות מאיטליה כי נכנסו לכבישי אגרה ולתוך ערים בתשלום ללא ידיעתם.
בדרך לאלברובלו רואים מלא מלא עצי זית בלי הפסקה וכשמתקרבים לאלברובלו כבר מתחילים לראות את בתי הטרולי היפים. האזור שבו יש ריכוז של בתי טרולי הוא האזור התיירותי ששם לא ממש גרים אנשים, אלא יותר מוזיאון פתוח שבו יש הרבה תיירים. בתוך בתי הטרולי ישנן מסעדות ובוטיקים.
.
בדרך לאלברובלו, מחוז פוליה עשה חתונה קתולית עם עצי זית, המחוז מלא בעצי זית.
.
.
מחוץ לאזור התיירותי באלברובלו יש גם בתי טרולי,אבל הם לא מרוכזים אחד ליד השני. אלברובלו זה מקום מקסים ומשעשע, אבל אם אתם קצרים בזמן – מספיק להקדיש למקום שעתיים וחצי ולא יותר. עדיף לאכול בבארי מאשר במקומות התיירותיים באלברובלו. מה שכן גם שם יש סניף של הגלידריה המעולה “מרטינוצ’י”, חובה לטעום!
אכלתי שם את קינוח הפסטיצ’וטו המפורסם שרק נראה תמים, אבל מדובר בקינוח ממזרי מושלם. מבחוץ בצק רך ופריך בו זמנית, בתוכו שוכן קרם אלוהי בטעמים שונים בשילוב עם ריקוטה. גם את זה חובה לטעום.
.
.
אני ממש מממש ממש אוהבת לראות פרחים על הקירות, לא יודעת למה
.
.
.
בהחלט מקום ייחודי – למרות הקיטשיות ולמרות שהוא סוג של “מתחם מסחרי” בתוך בתי טרולים מגניבים.
.
.
על חלק מבתי הטרולי יש סמלים שכל אחד מסמל משהו
.
.
.
חזור לבארי- מתחנת הרכבת של אלברובלו רכבת קצרה לעיר Putignano (פוטיניאנו), ומשם אוטובוס ישיר לבארי במשך כשעה ורבע. הרכבת יוצאת כל שעתיים בערך אז חשוב להיות ערוכים ומתוזמנים מראש.
לסיכום: מקום מקסים אבל תיירותי מדיי.
.
.
פוליניאנו אה מארה:
מקום תיירותי ויפה שנראה יותר כמו יוון מאשר איטליה. אכלתי שם כריכים וסלט סלמון מדהים.
אם אתם רוצים יוון אז סעו ליוון כי יותר זול לטוס לשם, אבל זה בהחלט מקום יפהפה לעבור בו. מומלץ ללכת לשם בכל חודש שהוא לא יוני יולי אוגוסט ספטמבר, כי בחודשים אלו מפוצץ ממש בתיירים.
הגעה: רכבת נוחה מאד של חצי שעה נסיעה מבארי שעוברת בתדירות גבוהה.
.
.
.
חייבת לציין שאני מאד אוהבת את יוון, אבל זו איטליה שרק נראית כמו יוון
.
.
הפינה הזו היא הכי מפורסמת בעיירה, בקיץ יש שם יותר אנשים מאשר גרגירי חול במדבר.
.
.
כמובן שגם שם יש סמטאות ובוטיקים צבעוניים לתיירים
.
.
פעם ראשונה שאכלתי בריא בפוליה – סלט סלמון נפלא ברשת מזון בשם pescaria. הכל שם טרי
.
.
גם הכריכונים תענוג
.
.
שתיתי אספרסו באחת הסמטאות וצעדתי לכיוון תחנת הרכבת חזרה לבארי. בטיול שכזה חייבים להיות מתוזמנים לגבי זמני הרכבות, לפעמים הן עוברות בתדירות גבוהה ולפעמים צריך לחכות הרבה זמן, בטיול קצר אין זמן לבזבז זמן…
.
העיר לצ’ה:
.
.
גם ללצ’ה יש רכבות מבארי בתדירות גבוהה יחסית, נסיעה של כשעה וחצי בערך. המרכז של לצ’ה במרחק של כ-5 דקות הליכה מתחנת הרכבת.
לצ’ה מכונה “פירנצה של הדרום” בשל מבני הבארוק היפים שיש בה, ביחד עם זאת יש לה גם מאפיינים יווניים.
העיר מאד יפה עם סמטאות ומבנים בצבע פנינה, אך בו זמנית לא מטופחת, הרבה מבנים מאד מלוכלכים. העיר מקסימה ומאד מתויירת, יש בה אוכל נפלא וזול.
גם שם כמובן סמטאות יפות וצבעוניות. היה לי נחמד מאד בלצ’ה, אבל אהבתי את העיר בארי הרבה יותר. אכלתי שם גלידות נהדרות וקלצונה מטוגן משגע. דרך האינטרנט אפשר למצוא פעילויות כמו סיור טעימות אוכל, סדנת הכנת פסטה, טעימות שמן זית ועוד כל מיני אטרקציות בתשלום. זה שווה אם יש לכם יום שלם בלצ’ה.
.
הטעמים של הגלידות כ”כ יצירתיים וטעימים.
.
.
כמובן שגם בלצ’ה יש חנויות לשופינג (אם כי בארי יותר אולטימטיבית לשופינג).
.
.
דוגמא לאחד ממבני הבארוק שיש שם
.
.
קפה זה אושר, כל השאר זה בולשיט
.
.
בית קפה שחושב שהוא שעון קוקיה
.
.
סמטאות סמטאות סמטאות
.
.
.
.
אחד המקומות המפורסמים בלצ’ה היא של הבחור הזה שמייצר עבודות אמנות
.
.
.
אני מאד מקווה בשביל העיר הזו שישפצו וינקו אותה, חבל לראות מבנים כ”כ יפים לא משומרים.
.
.
חזרתי מלצ’ה ברכבת לבארי, העיר שבה הרגשתי הכי כיף,כמו בבית אבל לא בבית.
.
יום למחרת עזבתי את בארי לכיוון המלון ברומא, מרומא נסעתי כל יום למקום אחר בחבל אומבריה שבמרכז איטליה, על אומבריה היפה אכתוב בפוסט הבא. התמונות הבאות הן כבר של אומבריה
.
.
.
האינסטגרם שלי: